שבעה ימים בסיני – ממרומי ההר הגבוה אל מעמקי הים

יום רביעי 28/03/2018 השעה 08:30 לרקע האזהרות הנשמעות ממערכת הכריזה של מעבר הגבול נפגשנו, חמישה עשר זרים פוסעים יחד אל עבר מצרים בהדרכתו של גילי ששון היחיד והמיוחד, מואר בהילה המפיצה אנרגיות חיוביות ומעצימות למי שבסביבתו ובליווי שוקה רווק ששמו הולך לפניו, שוקה היה הראשון לסימון והתחלת השבילים בהרי סיני, בנאדם בעשור השמיני לחייו בעל כריזמה וידע הסוחף את כולם אל עולמו הרחב. כולם מברכים לשלום ומגששים, מנסים להבין מי עומד מולם, מנחשים, נושמים, שואלים וכל צעד מרגיע את הסערה שבפנים ומעצים את תחושת הסקרנות אל החופש, הטבע והשלווה.

ברגע בו כף הרגל דורכת בצד המצרי האנרגיות כבר משתנות, לאט לאט החיוך משתלט על הפנים, הלב פועם באיזון, הרגליים לא רוצות לעצור והמוח רק רוצה לצרוב בתוכו כמה שיותר מראות, ריחות, רגשות וחוויות.

התארגנות זריזה של אחרי הבידוק הביטחוני, עליה למונית הגדולה ונסיעה אל עבר ההרים, אל סנטה קתרינה. השקט עדיין שרר בין כל משתתפי הטיול בשל העייפות שלאחר הנסיעה בלילה לכיוון אילת, תהליך ההתאקלמות במקום החדש והכניסה למשפחה החדשה לשבוע הקרוב.

עצירה ראשונה, הכפר ההררי אל מילגה שם ישבנו לארוחת צהריים טבעונית ומפנקת ב Masoudi Lodge, בית הארחה נקי, מסודר ופסטורלי בין הרי סיני. בבית הארחה זה פגשנו את מחמד, ה"דליל" הבדואי משבט הג'בליה שילווה אותנו לאורך כל המסלול בהרים. מסיימים את הארוחה ויורדים מהגבעה לכפר שם ניתן להצטייד באוכל וכרטיס SIM מצרי במידה ואתם מעוניינים לתקשר עם העולם. לשמחתי לא הייתה קליטה בהרים דבר שאפשר ניתוק מוחלט והתמסרות לעוצמות שמסביב. התארגנות אחרונה, העברת התיקים הגדולים לגמלים אותם מובילים הבדואים למקום הלינה ועלינו נשארים תיקים קטנים המכילים כל מה שנחוץ בשביל לשרוד מספר שעות במדבר, נכון ליום זה מדובר רק בכשעתיים הליכה במסלול ברמת קושי קלה.

עם ההליכה התחלנו להתערבב, להכיר יותר לעומק, לחבור ולהפוך לאט לאט לקבוצה אחת חמה ומגובשת. הקבוצה הייתה מורכבת מאנשים שונים ומגוונים, כל אחד הביא את הצבע שלו לקבוצה שקיבלה את כולם באהבה והערכה רבה למקום ממנו כל אחד בא. האנרגיות שהקבוצה יוצרת היא חלק משמעותי מהטיול שנחלוק יחד. קסם לי שקבוצת אנשים המסתובבים בחוגים שונים, בגילאים שונים ולעולם לא היו נפגשים לולא טיול זה הצליחו להפוך לאחד בזכות קבלה, סבלנות, פתיחות והכלה.

לאחר כשעתיים הליכה הגענו לבוסתן של ד"ר אחמד בוואדי טלח שם אנו נעביר את הלילה הראשון. הבוסתן ממוקם באמצע הוואדי, בין הרי סיני, באמצע המדבר, נקודת חמד ירוקה שהייתה לנו בית ללילה אחד. כל אחד לקח את התיק הגדול שלו שהגיע עם הגמלים והתמקם בבוסתן המציע שני חדרים עם מזרנים וחלקנו בחר לישון בחוץ, תחת כיפת השמים. חוויה נהדרת המחברת ללילה המואר של המדבר ולא הייתי מוותרת עליה בעד שום מזרן king size במלון חמישה כוכבים, תמיד אעדיף את האינסוף שיש ליקום להציע.

אוהבי המטבח והבישולים ישר הפשילו שרוולים וניגשו לעבודה במטבח הנקי והמסודר של הבוסתן שם הכינו מרק ירקות חם, סלט קצוץ ואורז. בזמן זה הבדואים הדליקו מדורה בחדר הארחה שלהם שם התמקמנו על המזרנים וסגרנו פינות הכרות שעדיין היו מעורפלות וחבויות.

ד"ר אחמד נכנס לחדר, התיישב ליד המדורה, ברך את כולם לשלום ודאג שאף כוס תה לא תישאר ריקה. הוא הנעים את זמנינו בסיפורים מהתקופה בה הישראלים החזיקו בסיני והוא עבד בבית הספר שדה ואף טייל בארץ ישראל, ביקר בטבריה וגר חודשיים בדזנגוף שבתל אביב. כשד"ר אחמד מדבר על זה רואים את הניצוץ והגעגוע בעיניו, את הגאווה והערכה שיש לו כלפי האנשים שהיו בסיני והעניקו לו באהבה והיום הוא זה שמעניק לנו בנדיבות רבה. ד"ר אחמד רוקח תרופות ומשחות מצמחים שהוא מגדל בבוסתן שלו ועוזר לכולם. הוא בנאדם מיוחד מלא בידע, חכמה וסיפורים מרתקים. זכיתי בכך שיצא לי לשבת לידו, לשאול ולהאזין לחכמתו.

יום חמישי 29/03/2018 מתעוררים לרוח הקרירה של המדבר העוטפת אותנו ובקרוב תשחרר לטובת קרני השמש החמימות. ארוחת בוקר של שיבולת שועל, גרנולה, שוקולד ופירות הטעינה באנרגיות. התיקים הגדולים נשארו בידי הבדואים שמלווים את הגמלים וציוד הישרדותי של יום במדבר נמצא בתיקים הקטנים שעלינו. כובע על הראש ויוצאים לדרך לג'בל עבס-באשה. מהר מאוד השכבות החלו להתקלף בשל השמש שליוותה אותנו במשך היום. מסלול של יום זה היה מעט מאתגר בשל היותו מלא בעליות, עלינו כ1000מ' כאשר חלק מהעליות תלולות יותר וחלק פחות.

לקראת סוף היום, ממש כשעתיים לפני סיום ההליכה וההגעה לבוסתן בו נעביר את הלילה עיקמתי את כף רגל שמאל. מה שלא הורג מחשל ובעזרת המקלות שהיו ברשותי והאטת קצב ההליכה הגעתי לבוסתן. באמצע הדרך שלחו אלי את איד, אח של מוחמד הדליל שלנו, עם גמל כדי שאיעזר בו. בחרתי להמשיך ללכת כי הרגשתי שאני יכולה ובדרך נהנתי מזמן איכות עם איד שלימד אותי ערבית ואני לימדתי אותו עברית, מתקשרים בעזרת תנועות ידיים, טון דיבור, מעט אנגלית, כל דבר שהעביר את המסר גם אם לא הבנו מילה במילה. השיחה הזו הבהירה לי כמה חשוב לי ללמוד ערבית, שפת האם לא רק של השכנים שלנו אלא גם של מי שחי איתנו וכדי לגשר על הפער יש לפחות להתחיל בהבנת הנשמע.

הגענו לבוסתן של עומריה בואדי זוותן שם פגשנו את הבן שלה שהיה מוכן לבואי עם מגוון משחות להקלת הכאב, הוא התיישב לידי, חבש את האזור הפגוע וכל כמה זמן בא לשאול אם אני זקוקה למשהו. יש לציין כי קבלתי טיפול מסור ודאגה כנה ומלא אהבה מהבדואים שליוו אותנו וחברי הקבוצה וכנראה בזכות זה לאחר מנוחה יחסית קצרה חזרתי ללכת כאילו שום דבר לא קרה.

בלילה זה בשל הרוחות החזקות ישנו בתוך חדר שחלקו סגור ומולנו היה פתח מלבני לצפייה בירח שזרח מעלינו ובכוכבים שסביבו.

יום שישי 30/03/2018 בוקר קריר עד מאוד שהמשכו לא ברור אל מול הכאבים בכף הרגל ומנגד הרצון העז ללכת. למזלי גילי היה שם בשביל לקבל את ההחלטות הקשות ולחשוב על המשך המסלול. הקבוצה יצאה לדרך ואני נשארתי עם איד, סולימן ורג'ב שהעמיסו בינתיים את התיקים בשקי ענק. הנחנו את השקים על הגמלים ויצאנו לדרך כשאני רכובה על אחד הגמלים. לאחר הליכה בשביל מסודר לגמלים של כ40 דק הגענו לירידה שם פגשנו את שוקה שהחליט לא ללכת במסלול בו הלכו שאר חברי הקבוצה. אני ירדתי מהגמל מאחר והוא גם כך פחות אוהב ירידות והחלנו ללכת לכיוון הכפר הנפרש למרגלות ההר. הגענו לכפר שם עצרנו ולאחר כשעה פגשנו את כל הקבוצה.

ניצלתי את הזמן בכפר לשוטטות והבנה קצת יותר עמוקה בכל הנוגע לשגרת החיים של הבדואים בסיני. נכנסתי לחנויות, הסתובבתי ברחובות ובכל מקום בו הלכתי ניגשו אלי המבוגרים, מברכים אותי לשלום ולכל אחד ואחד היה חשוב לספר את הסיפור שלו מהתקופה בה הישראלים החזיקו בסיני ולציין עד כמה הם מתגעגעים. חלקם אף עצר אותי ושאל האם הבחור עם השפם שיושב במסעדה זה שוקה. לאחר שהנהנתי בראשי ואישרתי את מה שידעו קודם לכן ההתרגשות הייתה רבה וסיפרו לי כי הם זוכרים אותו עוד מהימים בהם היו ילדים קטנים ושמעו סיפורי גבורה על הישראלי המשוגע שמטייל וחוקר את הרי סיני.

עברתי ליד גינת ענק מגודרת שמשעריה צעד ד"ר אחמד שהבחין בי וניגש לומר שלום. סיפרתי לו על הפציעה והוא ישר ניגש למלאכה, ביקש ממני להיכנס למתחם הגינה, ישבנו על ספסל והוא בדק את כף הרגל, ציין שזה לא חמור כלל, הסביר מה לעשות בערב (לעסות את המקום עם מלא מלח, מים חמים ואבן חמה) וביקש ממני לחכות מעט, כשחזר הביא לי תרופה שרקח למחמד הדליל שלנו שציין בפניו שהוא לא חש בטוב. הבנתי כמה הנתינה היא חלק בלתי נפרד מד"ר אחמד, בירכנו אחד את השנייה לשלום והמשכתי לטייל ברחובות עד שהגיעה הקבוצה ונסענו כולנו במונית לתחילת ההליכה בוואדי את ארבעין לכיוון הבוסתן של רמדאן, אבא של מחמד, שהזמין אותנו לבית שלו לחגוג את ליל הסדר. מקטע זה לא היה קשה כלל לכן החלטתי להצטרף להליכה.

הגענו לבוסתן של רמדאן, שטח גדול מלא בכל טוב, אווירה נעימה ומקבלת, חתולים, כלבים ושפני סלע, חדרים עם מזרנים למעוניינים אך אנחנו שוב בחרנו באינסוף הכוכבים.

עבדנו בזריזות על מנת לכבד את חברינו לקבוצה ולסיים להכין את האוכל לפני כניסת החג וכך היה. בשעות הערב התיישבנו יחד סביב השולחן, קוראים בהגדה ונהנים מהאווירה המיוחדת למרגלות הר סיני. לאחר ארוחה המלאה בכל טוב וכמה כוסות יין שחיממו אותנו כל אחד נכנס לשק השינה שלו, לשינה קצרה לקראת יום חדש מלא בחוויות.

יום שבת 31/03/2018 צלצול השעון מעיר אותנו בשעה 01:30 בלילה כשלמעלה הירח מלא, זורח ומאיר לנו את הדרך ללא צורך בפנסים המפריעים ליופי שחג מעלינו. לא אשקר, היציאה משק השינה הייתה החלק הקשה ביותר ביום זה אך ברגע שיוצאים, מתלבשים טוב ומתחילים לנוע הגוף מתחמם והטמפרטורות הנמוכות כבר לא עומדות בדרכינו. התארגנות זריזה, ריכזנו את התיקים והלכנו לכיוון שיירת הגמלים שחיכתה לנו. את המקטע הראשון של העלייה עשינו רכובים על גמלים. בתחילת המקטע השני, שם נפסק השביל ומתחילות המדרגות, עשינו עצירה קצרה בחנות של מחמד, שתינו כוס תה, קינחנו בעוגייה והתחלנו את הטיפוס במדרגות אל עבר הפסגה. מטיילים רבים עושים את דרכם לפסגת הר סיני המתנשא לגובה של 2300מ' בשעות הלילה הקטנות על מנת לצלוח ולצפות בזריחה המגיחה מבין ההרים מלאי ההוד וההדר.

הגענו בין הראשונים לפסגה, התמקמנו במושבים הטובים ביותר לצפייה בזריחה וחיכינו בזמן שרוח קרירה ונעימה עוטפת אותנו ואנחנו יושבים צמודים על מנת לחמם את הגוף ולהרגיע את דפיקות הלב שלאחר העלייה. את המראות שנגלו לפנינו בזמן הזריחה מילים לא יוכלו לתאר כי מדובר לא רק ביופי הנגלה לעין אלא גם לאווירת החג המורגשת למעלה והסיפוק האדיר שממלא את הגוף. לאחר שהשמש כבר הציגה את כולה וכחול בהיר שטף את השמיים עשינו סיבוב סביב הקפלה שבפסגה, צפינו בפסגת ההר סנטה קתרינה ובהרים הסובבים את הר סיני.

לאחר שמיצינו את השהות בפסגה שהחלה להתמלא במטיילים ירדנו בדרך שונה ממנה הגענו, עצרנו לארוחת צהריים של פיתות בדואיות, גבינה, אבוקדו, ירקות שוקולד וריבה לצד באר ממנה שאבנו מים בעזרת דלי. חלקנו בכישלון רב וחלקנו בהצלחה חלקית, למזלנו מחמד היה איתנו והסביר לנו את הטכניקה. סיימנו את העצירה המרעננת והחלנו לטפס על ההרים שסביבנו עד שהגענו לפסגתו של אחד עליו צוירו מנדלות שונות בעזרת אבנים. לאחר סשן צילומים מהנה המשכנו במסלול שבסופו הגענו לנקודת ההתחלה רק שהפעם פנינו אל עבר מנזר סנטה קתרינה הנמצא למרגלות ההר עליו אנו עומדים, כ 2043 מדרגות מטה. בגבורה רבה צלחנו זאת והגענו למנזר עייפים מרוצים וממהרים להיכנס פנימה לפני שהוא נסגר למבקרים.

ביקור זריז במנזר, הסברים משוקה וגילי המרתקים ועלייה למוניות, נסענו ל Masoudi Lodge שם פינקו אותנו בארוחת צהריים טובה ובשעה 15:00 נפרדנו לשלום ממחמד שליווה אותנו במדבר ועלינו בחזרה למונית שלקחה אותנו לדהאב.

בדהאב גילי דאג לנו למלון שמצד אחד פונה לים, מצד שני לטיילת ויש בחדרים מקלחות שזה מה שהכי עניין אותנו אחרי שלושה ימים ללא מקלחת. סיבוב קצר בטיילת וארוחת ערב שקטה בשל העייפות שנפלה על כולם וכל אחד התפזר לחדר שלו לשנת לילה ערבה ופינוי מקום לחוויות חדשות שיביא איתו המחר.

יום ראשון 01/04/2018 מתעוררים לארוחת בוקר ומעכלים שגרת יום חדשה ושונה מהמדבר. לאחר ארוחה טובה עם כולם וסשן נשימות שלי עם עצמי מול הגלים ועוצמות הים שכרנו ציוד צלילה שילווה אותנו ביומיים הקרובים. העמסנו את כל הציוד הנחוץ לנו והתחלנו טיול ג'יפים בחופי Nabq. נסענו לאורך החופים הפראיים והנידחים שבין דהאב לשארם, צפינו בנדידת ציפורים, עברנו מול אוניה טרופה, קנינו דגים טריים ישר מרשתו של הדייג, עצרנו לשנרקל באחד החופים וקינחנו בדגים על האש עם פסטה.

עייפים ומרוצים עד מאוד חזרנו לג'יפים ונסענו לכיוון שארם, יש שיאמרו עיר האורות של מצרים. נוף שונה מכל מה שחווינו עד היום, מלון חמישה כוכבים מלא בתיירים בלבוש חגיגי ולא מאובק.

מאחר וחלקנו פספס את ארוחת הערב של המלון יצאנו לרחובות שארם בחיפוש אחר מסעדה, הגענו למסעדה איטלקית, הזמנו שתי פיצות טובות. היינו היחידים במסעדה, ראו כי עובדי המקום רק מחכים לתיירים שיגיעו ויוכלו לשרת אותם ולהכין להם אוכל טוב במחירים נמוכים הנוחים לכל כיס.

יום שני 02/04/2018 מתייצבים בחדר האוכל המלא בכל טוב. מלאים באוכל עלינו על המוניות שלקחו אותנו לראס מוחמד אחד הריפים היפים בעולם, שם עלינו לתצפית, שנירקלנו, אכלנו צהריים, ונהנינו מהשעות האחרונות שלנו במסע המיוחד הזה כקבוצה בקסם של סיני מנסים לתעד כל רגע ורגע לפני שיחת הסיכום.

הטיול זה, מעבר לפרטים הטכניים שלו הכיל בתוכו מלא רגש, אהבה, הכלה, קבלה ומלא קסם מתובל באנרגיות טובות שהרבה זמן לא פגשתי. אני רוצה להודות לחברי הקבוצה הנהדרת שכל אחד הביא את הייחוד שלו והטוב שבו והפך את הטיול הזה למעצים יותר. לשוקה שהיה שם ושיתף אותנו בזיכרונותיו וחכמתו וגילי שהדריך אותנו והראה לנו את הדרך לקבל את סיני ולטייל בה, שדאג לכל פרט מהקטן אל הגדול בעמל רב. תודה על חוויה בלתי נשכחת שמראה את הטוב שיש לעולם הזה להציע במקום שהרבה נמנעים מלהגיע אליו בשל פחד מהרוע שבעולם.