ירדן – ואדי רם ופטרה

למה דווקא המדבר תמיד שואלים אותי כשאני משתפת כי זהו המקום האהוב עלי. המרחבים הפתוחים המגישים לנו אינסוף מוחלט, ההרים רבי העוצמה והפאר המכניסים הכל לפרופורציות, התדרים הזורמים ללא הפרעה ומאפשרים למחשבות לנוח והרוח העוטפת מכל עבר ועוזרת לקחת נשימות עמוקות ומרגיעות. זה למה דווקא המדבר. בסוף טיפוס, על הפסגה, כששום עץ לא מסתיר לי את הנוף, אני לוקחת נשימה עמוקה, מחייכת, מתבוננת ומרגישה שכל העולם בכף ידי הקטנה.

על ירדן אני חולמת כבר לא מעט זמן לכן כאשר ראיתי את המודעה על הטיול לקח לי כמה דקות מועטות לסיים את תהליך ההרשמה. שבועיים מאוחר יותר, 03:30 לפנות בוקר, יצאנו מתל אביב דרומה כשדאגות היומיום ומחשבות המעסיקות אותנו בשגרה מתפוגגות ככל שמתקרבים לגבול והרי אילת אט אט מתגלים בפנינו. החיוך עולה על הפנים וניצוצות של התרגשות והכרה בכך שאנחנו לפני חוויה מופלאה מתעוררים להם.

17.01.2019 בשעה 09:00 מגיעים לגבול ופוגשים את גילי שדאג לעניינים לוגיסטיים ואיל המדריך כשלצידם פרצופים זרים איתם נבלה את הסופ"ש הקרוב ונחלוק חוויות. כמה חיוכים ושיחת חולין קלה, סבב שמות והתחלת התהליך במעבר הגבול. מגיעים לצד הירדני כאשר רשימת המקומות בהם נבקר לא אומרת לנו הרבה, האינטראקציה בין חברי הקבוצה מתגבשת אט אט והרצון להתחיל לגמוע מרחקים חזק מכל.

לאחר נסיעה של כשעה הגענו ל Hasan Zawaideh Camp הממוקם בואדי רם שם עלינו על טנדרים והתחלנו בנסיעה אל תוך המרחבים העצומים של המדבר כשרוח קרה מכה בפנינו, עוברים דרך קניונים צרים, רכסים וואדיות, עצירה קטנה בפטרייה כאשר הכיוון הכללי הוא ג'בל בורדה. הטנדרים עצרו והצוות הבדואי תקתק במיומנות רבה ארוחת צהריים נהדרת כזו שלא תכביד מידי לפני הטיפוס אך תספק את האנרגיה הדרושה.

התחלנו לטפס כאשר היעד הסופי הוא קשת בורדה, קשת סלע בפסגת ההר בגובה 1343 מ, הגדולה מבין חמש קשתות סלע בשמורת ואדי רם. התחלנו את הטיפוס לפסגה שכלל בולדרים, חבלים, יתדות ונקודות תצפית מרהיבות. לאחר טיפוס מאתגר ומספק של כ220 מ' הגענו לנקודת התצפית הטובה ביותר. הרוחות בפסגת ההר, במרכז גשר הסלע, חזקות ביותר. מתחתינו ציפורים דואות ואנחנו בעיקר מרוצים ומחויכים אל מול הנוף המדברי הנגלה מולנו.

לאחר כמה תמונות המתעדות את ההגעה לפסגה התחלנו את דרכנו מטה במסלול מאתגר ולא שיגרתי של כ1.1 ק"מ. כשכל הגוף כואב, השמש שקעה והסיפוק עצום עלינו לטנדרים חזרה ל Hasan Zawaideh Camp . הנסיעה חזרה בטנדר הפתוח הייתה מאתגרת לא פחות בשל הטמפרטורות הנמוכות והרוח החזקה. הצטופפנו מאחור, נצמדים ככל האפשר על מנת להתחמם.

הגענו לקאמפ שם התקבלנו בזרועות פתוחות, תה מתוק ואש מדורה שהחזירה לנו את הצבע ללחיים. כידוע לכל, תרבות הכנסת האורחים אצל הבדואים היא קודש הקודשים ואכן האירוח היה ללא רבב. ישבנו סביב המדורה, שואלים ומתעניינים, מנסים ללמוד כמה שיותר על אורך החיים והתרבות של הבדואים בואדי רם. לאחר ארוחת ערב טובה וריקודים חזרנו לחדר המדורה עם בקבוק ערק שיחמם את הגוף וישמח לבב אנוש. הזמנו את איברהים, המדריך הירדני שלנו, להצטרף אלינו. דיברנו על החיים עצמם, שאלנו מלא שאלות ובשלב מסוים השיח הפורמלי והשאלות התחלפו בבדיחות, אחווה ומלא צחוק.

בוקר יום שישי ה 18.01.2019 בשעה 09:00 עולים על ההסעה בדרכנו לסיק אל בארד, פטרה הקטנה עם עצירה בחנות מזכרות שם השתמשנו ביכולות המיקוח שלנו. בפטרה הקטנה תפגשו במבנים מרשימים, קברים עתיקים ועלייה קלה במדרגות לתצפית נהדרת שם פגשנו את בעל החנות שכיבד אותנו בתה ובמנוחה קלה אל מול קרני השמש הנעימות.

נסענו למרכז פטרה שם חיכו לנו טנדרים שהסיעו אותנו לשיפולי גַּ'בֶּל הָארוּן. לאחר נסיעה של כחצי שעה ירדנו מהטנדרים והתחלנו לטפס אל פסגת גַּ'בֶּל הָארוּן הנמצאת בגובה 1329 מ'. על-פי מסורות שונות בהר זה נקבר אהרון הכהן ומשם מגיע השם. התחלנו בהליכה בשביל מפותל ונוח, שהפך תלול יותר ויותר ככל שעלינו, קטע מישורי קצר ולקינוח עלינו במאות מדרגות החצובות בסלע עד ההגעה אל הקבר עצמו שם עצרנו לתצפית נהדרת על סביבתו של ההר. התחממנו עם כוס קפה וחיכינו לשקיעה. את שעת הדמדומים ניצלנו לירידה של כ1.7 ק"מ והגענו לטנדרים בדיוק כשהחשיך.

את הלילה העברנו ב Hotal Alanbat. מלון שלושה כוכבים עם מיטות נוחות, מים חמים וארוחות טובות. למעוניינים יש שירותי ספא בקומה הרביעית.

שבת בבוקר, היום האחרון לטיול כשמאחורינו חוויות של יומיים תמימים היכלו למלא שבוע שלם בעוצמות שלהם. לאחר נסיעה קצרה ירדנו בכניסה הראשית לפטרה, רכשנו מספר פריטים בחנויות כיאה לכל תייר וחצינו את השער. הלכנו את הדרך הראשית של פטרה המאופיינת בארמונות קבורה החצובים באבן החול של הרי אדום, צלעות הקניון עשויות אבן חול בצבע אדמדם, תבליטים של אלילים נבטים, כתבים ופסלים.

הלכנו לאורך הקניון עד שנגלה בפנינו האוצר, החז'נה. המבנה המוכר והידוע המופיע בכל אזכור על פטרה. משתאים מהעוצמה וממשיכים עם השביל, בדרך הבחנו בסימן המאפיין את הבדואים באזור פטרה שהוא פס שחור בעיניים, הם עושים זאת על מנת להגן על העיניים מהשמש. סטינו מהשביל הראשי ופנינו ימינה ל Al-Khubtha Trail אל עבר תצפית החז'נה והתחלנו לעלות במדרגות הרבות המטפסות במעלה ההר אך שוות כל מאמץ.

לאחר כ15 דקות עלייה הגענו לקאמפ צנוע של מוחמד וראשיד הבני דודים שקיבלו את פנינו והציעו לנו להצטרף אליהם למנוחה קלה וכוס תה לפני שאנחנו ממשיכים אל נקודת התצפית. הקאמפ שלהם צופה על השביל הראשי, ניתן לראות את התאטרון, ממול את גַּ'בֶּל הָארוּן מבצבץ ומסביב ההרים המאפיינים את אזור פטרה. החלטנו לעצור את המירוץ ליעד המתויר הבא ופשוט לשבת, לדבר, להכיר ולספוג את התרבות המקומית. מוחמד, ראשיד ובן דודם הם שלישייה מיוחדת, אוהבי אדם וטבע בעלי אנרגיות טובות וחוכמת חיים מהפנטת.

ישבנו אצלם קרוב לשעה ורק רציתי לשמוע מהם עוד על החיים בפטרה, האמונות, הלך הרוח ולספוג מהשלווה העוטפת אותם. נפרדנו מהם לשלום והמשכנו לתצפית המפורסמת על החז'נה. תצפית זו מתוירת יותר מהקאמפ הצנוע הצופה אל התאטרון, לקחנו מספר תמונות ופינינו את המקום לתיירים שהגיעו.

סיימנו את המסלול בארוחה טובה במסעדה, עלינו עלייה תלולה ומפותלת לשער הצפוני שם פגשנו בהסעה שלנו לגבול. מתקדמים לאט במעבר הגבול כשמאחורינו ההרים רבי העוצמה של ירדן והצניעות הקוסמית של המדבר ומלפנינו אורות אילת והחזרה אל השגרה. החיוך עולה על הפנים אל מול התמונות הרצות לנו בראש, מעכלים את שחווינו ב72 שעות האחרונות ובעיקר מודים על האנרגיות שגילינו בירדן שבהחלט יחזירו אותנו לשם.